במהלך השבוע שעבר היה לי העונג לקחת חלק במשלחת 'Edtech כמחולל שינוי חינוכי' לשבדיה ולנורווגיה.
המשלחת היא יוזמה של מפרש – חממה ליזמות חינוכית. בשיתוף פעולה עם סוכנות החדשנות השבדית Vinnova – ארגון ממשלתי שמטרתו להפוך את שבדיה לשחקן מוביל בתחום המחקר והחדשנות, ומדינה אטרקטיבית להשקעה וליזמות; המכון השבדי Swedish Institute – סוכנות ציבורית הפועלת לקידום שבדיה בעולם, בדגש על תחומי התרבות, החינוך, המדע והעסקים; הסוכנות הממשלתית The Swedish Edtech Industry Association שמטרתה בניית מערכת אקולוגית דינמית המחברת בין סטארט-אפים, משקיעים ובעלי עניין בסצינת ה-edtech השבדית, מתוך אמונה שלחדשנות edtech תהיה השפעה חזקה וחיובית על מערכת החינוך.
במשלחת לקחו חלק 21 משתתפים: נציגי מפרש, אנשי חינוך (בעיקר מנהלי בתי ספר בהווה ובעבר), אקדמיה, ממשל, סטרטאפיסטים בתחום ה-edtech, משקיעים, וגם אני… 🙂
במהלך שלושה ימים מאוד אינטנסיביים, שמענו, שאלנו ולמדנו על מערכת החינוך הנורדית – בדגש על שבדיה, נורוובגיה ופינלנד. אך גם (ואולי בעיקר) על הקשיים והצרכים של הצלעות השונות המרכיבות את המשלחת (אנשי חינוך, מפתחים, משקיעים, אקדמיה וממשל).
שבדיה נבחרה בין היתר בשל מאפיינה הדומים לאלו של ישראל, הן במיקומה העולמי בקרב מדינות הסטראטאפ, הן בגודל האוכלוסייה שבה והן בקושי שהיא חווה בשילוב טכנולוגיה בהוראה.
בשבדיה מצאנו עיצוב, איזון ושוויוניות מגדרית.
מרחבי למידה ועבודה מעוצבים להפליא, המקרינים שקט ונועם.
אפילו באוטובוסים נהנינו מסביבת למידה מעודדת דיון… ישיבה סביב שולחן ישיבות או ברביעיות
הקפדה על שמירת האיזון בדיוק במידה הנכונה (או בשבדית Lagom), בחלוקת הזמן בין עבודה לפנאי – 8 שעות שינה, 8 שעות עבודה, ו- 8 שעות פנאי (כי זה חלק חשוב ביום ! ואנו קצת נוטים לשכוח אותו…).
ושוויוניות מגדרית (a womans place) שבאה לידי ביטוי, בין היתר, בהשקעות שמקבלות חברות אדטק שמנוהלות על ידי נשים. אומנם, הם עדיין לא הגיעו לשוויון מוחלט, אך מצבם בהחלט מצוין ביחס לעולם.
שבדיה מובילה, מיד לאחר עמק הסיליקון, במספר חברות ה-Unicorn שבה (סטארטאפ ששוויו מוערך ביותר ממיליארד דולר).
אבל כמובן שהגענו לשמוע על רעיונות בתחום האדטק…
נושא האדטק בשבדיה הפך ממוסד לפני כשנתיים. כמובן שכבר לפני כן פעלו חברות בתחום, אך בשנים האחרונות הן זוכות לתמיכה ממשלתית ולפעילות מאורגנת מול מערכת החינוך.
הרבה מאוד תקציבים בשבדיה, ממשלתיים ושאינם ממשלתיים, מופנים לטובת השקעות בתחום האדטק. vinnova למשל משקיעה תקציבים למימון פרויקטים (באופן מלא או חלקי) כדי לאפשר לחברות לבחון רעיונות חדשניים לפני שהם הופכים רווחיים.
ואכן, בשבדיה ישנה עליה מתמדת במספר חברות האדטק. משקיעים מתחילים להבין את הפוטנציאל הגלום בשוק המתפתח. אך עדיין, קשה לגייס משקיעים כאשר מדובר בתהליכים חינוכיים אשר ברור כי ההשקעה בהם תניב פירות רק בשלב הרחוק (אם בכלל).
גם בכנס החדשנות באוסלו עלה הקושי שחווה עולם האדטק הנורדי, אשר למעשה עד לפני שנים בודדות לא היה קיים כתחום, בו המפתחים לא יכולים להתקיים על בסיס שוק מקומי וחייבים לצאת החוצה.
החברות עצמן מבינות את חשיבות ההתאגדות ובשבדיה הן התאגדו להשגת מטרותיהן במימון עצמי (דמי חבר).
את בתי הספר בשבדיה מנהלות הרשויות המוניציפאליות. החינוך השבדי ממומן על ידי המדינה (ללא תשלומי הורים).
מדובר במערכת חינוך שנחשבת לאיכותית, אך היא חווה בשנים האחרונות ירידה במבחני PISA, ירידה הנובעת בין היתר מהשינויים המתרחשים במערכת החינוך מתוך מטרה לשפרה.
מערכת החינוך השבדית היא הומוגנית יחסית. בשנים האחרונות אומנן חל שינוי, המושפע מההגירה אל שבדיה, אך לא ניתן להשוותו אל ההטרוגניות במערכת החינוך הישראלית (ממלכתי, ממלכתי דתי, חרדי, ערבי, התיישבותי וכד').
ועם זאת, מתקיים בשבדיה דיון מתמיד בנוגע לאופי בתי הספר ומערכת החינוך – האם יש לאפשר שונות בתוכניות הלימוד בהתאם לערכי אוכלוסיית הלומדים (נוצרים, מוסלמים וכד')? האם ועד כמה לאפשר כניסת חברות מסחריות לבתי הספר? עד כמה יש לשלב טכנולוגיה בתהליכי הל"ה?
בתחום שילוב הטכנולוגיה בהוראה, לכל תלמיד שבדי יש מכשיר קצה אישי (אייפד) אשר ממומן על ידי הרשות, התוכנות נרכשות בצורה מסודרת על ידי הרשות ובבתי הספר קיימת תשתית אינטרנט איכותית.
לצורך ההשוואה, בבתי הספר הציבוריים בוונקובר (ארה"ב) גם מתקיים מודל 1:1, אך המכשירים נרכשים באמצעות מיסי הורים בשילוב תמיכה ממשלתית.
ועל אף היתרון המשמעותי, מערכת החינוך השבדית מתמודדת עם אתגרים הדומים לשלנו בתחום הטמעת השימוש בפדגוגיה דיגיטלית בכיתות.
ראוי לציין בהקשר זה את הפתיחות בה דיברו המשתתפים, וביניהם לארס לינגמן – ראש תחום ICT (טכנולוגיות מידע ותקשורת) בסוכנות הלאומית לחינוך בשבדיה, בנוגע לקשיים עימם מתמודדת מערכת החינוך השבדית.
על אף שהתשתית קיימת – מכשירי קצה לכל תלמיד, רשת אינטרנט איכותית ותוכנות מתאימות, עדיין יש קושי בשטח בהטמעת השימוש בפדגוגיה דיגיטלית בתהליכי הוראה, למידה והערכה. הקושי נובע ממספר סיבות, ביניהן הכשרת מורים שאינה מספקת (המורים בשבדיה סובלים, כמו בארץ, מדימוי נמוך) המביאה לכך שמורים חדשים מסיימים את מסלול ההכשרה כשהם אינם מוכנים להשתלבות בבתי הספר; חומרי לימוד מתוקשבים ברמה בסיסית בלבד ועוד.
כמו אצלנו, גם השבדים מעוניינים ביצירת תלמיד יוצר תוכן. ואכן, בעת שיחותיי עם תלמידים, התרשמתי שדווקא בתחום זה יש הצלחה במידת מה – התלמידים אכן סיפרו שהם יוצרים תוכן – סרטונים, סיפורים, פודקאסטים ועוד. אך כמובן שהדרך עוד ארוכה…
בביקורינו חזר שוב ושוב הצורך בחיבור שבין המפתחים לשטח
בשטוקלהולם נחשפנו ליום ה-EdTest – אירוע חשיפה במהלכו נערכים חיבורים בין מורים אשר בחרו להתנסות בטכנולוגיות לבין מפתחים מקומיים. המורים מקבלים אפשרות לשימוש בכלי ללא עלות, לומדים את המערכת במשך כחודשיים, יוצאים להתנסות בשטח עם התלמידים למשך 3 חודשים ובסיום מתקיים מפגש בו הם משתפים את תובנותיהם עם המפתחים. רווח אדיר לכל המעורבים בתהליך.
בעת ביקורנו ב-Halmstad זכינו לבקר ב-3 מתוך 4 המעבדות הפדגוגיות הפועלות בעיר. מדובר במערכת חינוכית עירונית המהווה מעבדת מחקר (Real Classroom Lab Project) לכל שכבות הגיל – גן עד אקדמיה. מטרת המעבדה העירונית היא להוות מקור ידע עבור מערכת החינוך העירונית ועבור מערכת החינוך השבדית בכלל.
על פי המודל העירוני, כל בית ספר בוחן את צרכיו ומאתר חברות (לאו דווקא שבדיות) היכולות לתת מענה לצרכים אלו. בתי הספר עובדים עם המערכות הטכנולוגיות שנבחרו (ללא עלות), ובסיום התהליך מציגים לחברות משוב. כל בית ספר נבחן לפני, במהלך ולאחר הפרויקט – כדי לבדוק את ההשפעה על תהליכי הלמידה. בפועל, העיר נמצאת בשלב יחסית מוקדם של הפרויקט ומוסדות החינוך שבה עדיין לא הגיעו לשלב מתן המשוב. למעשה, עדיין לא נקבע פורמט לשלב המשוב.
במהלך הביקור באוסלו, הוצגה בפנינו מערכת החינוך בפינלנד הנחשבת לאיכותית מאוד. בנוגע לשילוב טכנולוגיה בהוראה, פועל מרכז החדשנות הפיני על פי מודל "אתגר החדשנות". ראשית מתבצעת בחינה של צרכי משתמשי הקצה – המורים והתלמידים. בהתאם לצרכים שמועלים פונים אל החברות ומבקשים מהן להציע פתרונות. לאחר 4 חודשים של פעילות מתבקשים המורים להעריך את יעילות הפתרונות, אילו צרכים לא קיבלו מענה ומה טעון שיפור. בהתאם לכך מתבצע השינוי. המטרה היא ש-10 ערים גדולות יאמצו את המודל ויפעלו לפיו. לא נקבעו מדדי הצלחה – אלא הצלחת הפרויקט תקבעה בהתאם למידת ההשפעה שתהיה לו על מערכת החינוך והחברה בכלל. (Forum Virium Helsinki)
אתנחתא דרמטית ?…
זהירות… מוס שיכור !!!
היה מפתיע לפתוח את בוקר יום שלישי עם התראה ביטחונית… אך בניגוד למצב אצלנו בו מתריעים מפני חדירה, כאן קיבלנו התראה מפני מוס (אייל קורא) שיכור (מאכילת תפוחים) המסתובב בחצר בית הספר…
ועוד מילה על העיצוב…
כאשר ביקרנו בחטיבת הביניים העירונית ב-Halmstad היה מעניין לראות את השימוש היפה והמושכל במרחב – הלוקרים השקועים (כדי למנוע הצטברות לכלוך מעליהם) אשר הפכו ליצירות אומנות (גרפיטי); המדרגות לקומה השנייה אשר נבנו כאודיטוריום רחב מימדים, כולל מקרן ומערכת סאונד; פינות הישיבה המזמינות ועוד.
אהבתי במיוחד את המבואות אשר נבנו בקדמת כל כיתה. לתלמידים אין כיתת אם, אלא כיתות מקצועיות אליהן התלמידים מגיעים בהתאם למערכת שנקבעה להם. בכל כיתה לומדים 24 תלמידים (!!!). לצד כיתת הלימוד הרגילה ממוקמת כיתת מבואה, אליה יוצאים תלמידים המעוניינים ללמוד לבד או בקבוצה (במקביל ללימוד בכיתה הרגילה).
נקודה חשובה בנוגע לעיצוב, מנהל חטיבת הביניים ציין בפנינו כי החללים השקופים, אשר מאפשרים לצפות מה קורה מקצה אחד של קומה לקצה השני שלה, אומנם מסייעים בהפחתת מעשי הבריונות, אך מקשים על תלמידים (ואני אוסיף, מורים) בעלי הפרעות קשב וריכוז.
מערכת השעות
הופתעתי לשמוע מתלמידי כיתה ט' עימם שוחחתי, שהם סיימו כבר את יום לימודיהם… השעה הייתה 11:10…
לוח הצלצולים משתנה מכיתה לכיתה ולמעשה חלל בית הספר שקט באופן קבוע כדי לאפשר לכיתות האחרות להמשיך בשיעוריהן.
בתמונה, מערכת השעות של אחד מתלמידי כיתה ט' – לכל תלמיד מערכת אישית.
ומה לגבי שימוש במכשירי הקצה (האייפדים) שברשותם ?
האייפד כאולר שוויצרי – אהבתי את הדימוי של הנס אקרלונד, מנהל חטיבת הביניים Söndrum אשר מתייחס לאייפד כאולר שוויצרי המזמן לתלמידים ולמורים מגוון כלי עזר, כמו מצלמה, הקלטת וידאו, אודיו ועוד.
הנס מספר כי בעת הקמת חטיבת הביניים, בשנת 2014, עלה הצורך לאיתור חומרה שתהיה עמידה בשימוש תלמידים ותוכנות פשוטות, אשר יסייעו למורים לבחון את אופן השימוש בידע שנרכש על ידי התלמידים.
עוד סיפר, שבתחילת הדרך נעשה שימוש רב יחסית בספרים דיגיטליים והתקיימה יצירה רבה באמצעות אייפדים, אך עם הזמן חזרו המורים לשיטות המסורתיות באמצעות ספרים ודפי עבודה של נייר, משום שלא מצאו ערך בשימוש בטכנולוגיה (כאן עולה שוב הצורך בהתאמת תוכניות הלימוד לתקופה ובשימוש בטכנולוגיה רק בנקודות בהן היא תורמת לפדגוגיה).
במהלך שיטוטיי בבית הספר, שוחחתי עם התלמידים אשר ישבו במבואות, כולם למדו בשקט מופתי, חלקם האזינו למוסיקה באמצעות מכשיר האייפד שברשותם. מרביתם עבדו באמצעות דפי נייר וספרים רגילים, האייפדים היו שם על השולחן, אך ללא שימוש… (מעבר להאזנה למוסיקה). כאשר שאלתי את התלמידים לגבי השימוש שהם עושים באייפד, סיפרו לי חלקם שהם משתמשים בו בעיקר במעבדות (בליווי מקלדות ייעודיות). אחרים סיפרו על שימושים נוספים: איתור פרטי אומנות באמצעות גוגל-ארט, הכנת מצגות, כתיבת סיפורים (תלמיד אחד ציין שהוא קודם כותב במחברת ורק לאחר מכן מקליד על האייפד…), צילום סרטונים ויצירת פודקאסטים. ושוב, כמו תמיד, הכל תלוי מקצוע ומורה… למעשה, שוב ושוב, לאורך כל השבוע, עלה מקום המורה כמנוע לשינוי (bottom up).
לגבי הבעלות על המכשירים – התלמידים אינם יכולים להתקין אפליקציות על מכשיריהם האישיים (הוסרה מהמכשיר חנות האפליקציות). המכשירים הם רכוש בית ספר והם יוכלו לרכוש אותם רק כשיסיימו את הלימודים בחטיבה.
ומה אצלנו… ?
אז במהלך כל הימים האלו, ערכנו השוואות מתבקשות למערכת החינוך הישראלית…
לתחושתי, על אף הקושי הגדול שאנו חווים בנוגע לזמינות מכשירי הקצה ומצב התשתיות, מבחינת ההטמעה אנחנו במקום הרבה יותר טוב. בנקודות מסוימות הרגשתי שצעדנו מספר שנים אחורה אל תקופת 'התקשוב' אשר הקדימה את תקופת 'הפדגוגיה הדיגיטלית'. את ההבדלים ניתן לראות בעיקר כאשר בוחנים את סוג השאלות שמעסיקות את אנשי החינוך הישראליים בנוגע לתהליכי ההטמעה, אשר ניכר כי עדיין אינם מעסיקות את מקביליהם השבדים.
ברמה האישית, נוכחתי לדעת שלו הייתי מתגוררת בשבדיה, לא הייתה לבלוג שלי זכות קיום, לפחות לא במתכונתו הנוכחית…
התוכנות המותקנות על מכשירי הלומדים עוברות פיקוח על ידי הרשות המוניציפאלית ומורה המעוניין להתקין אפליקציה שאהב, חייב לקבל לשם כך את אישור הרשות (ניתן כמובן לעקוף זאת על ידי שימוש באפליקציות מבוססות ווב).
מצב דומה הציג בפניי גם מארק ריי, מנהל חדשנות של בתי ספר הציבוריים בוונקובר, ארה"ב (אותו פגשתי במהלך יום האדטק במסגרת שבוע החדשנות באוסלו, נורווגיה).
טוב, אז אתם כמובן מכירים את האהבה שיש לי לעולם הטכנולוגיה החינוכית, ובטח ובטח למפתחים הישראלים… אז היה לי העונג לבלות בשבוע זה עם נירה מיורצ'יק שלג מנכ"לית wizer, קיריל סלבקין מנכ"ל annoto, ומיכל אבני מנכ"לית Symbolab. השיחות עימם רק הגבירו את הערכתי לאנשים נפלאים אלו אשר בחרו לפעול בתחום לא מתגמל (הרבה יותר מתגמל להקים חברה טכנולוגית שאינה מתחום האדטק…) ואשר עובדים ללא לאות לקידום מיזמיהם מתוך רצון אמיתי להביא לשיפור תהליכי הוראה, למידה והערכה.
לנו, נותר רק לקוות, שגם אצלנו יהפוך המאמץ ללאומי. שגם הסטארטאפיסטים (והסטארטאפיסטיות…) שלנו יזכו לתמיכה כה נרחבת (כבר כיום יש תמיכה אך לא בסדר גודל כזה…), שגם בתי הספר שלנו יזכו לתנאי הפתיחה הכה מיטיבים של מכשיר קצה לכל תלמיד במימון המדינה ותשתיות אינטרנט בכל מוסד חינוכי.
ובעיקר, שגם אצלנו יתקיים החיבור בין הצלעות השונות – ממשל המתפקד כארגון גג תומך הן למפתחים והן לאנשי החינוך והאקדמיה; משקיעים המעוניינים בפיתוח טכנולוגיות חינוכיות; מפתחים העומדים בקשר עם אנשי החינוך והאקדמיה; ואנשי אקדמיה המלווים את התהליך מחקרית ומכשירים את אנשי החינוך העתידיים. או אז, יהיה הזינוק בתחום ענק…
לפני סיום, HolonIQ ניסחו מספר תרחישים המציגים תמונת מצב של טווח עתידי אפשרי ('מה יכול להיות') של עולם החינוך בשנת 2030. שווה עיון…
תודה רבה לחברות צוות מפרש – בת-חן, לילך ורני, ולכל חברי המשלחת על שבוע מעורר השראה !!